Jewish learning Celebrating Hebrew Biliteracy
President Anisfeld Remarks at Hebrew at the Center’s Ceremony
On February 12, 2021, Hebrew College President Rabbi Sharon Cohen Anisfeld was invited to speak in Hebrew on the importance of Hebrew language at Hebrew At the Center‘s Heseg Ceremony 2020: A Celebration of Hebrew Learning Achievement. The national online event honored high schoolers who have achieved the “Seal of Biliteracy” in Hebrew language. We extend special thanks to Hebrew College Rabbi Ebn Leader and Rabbi Eliana Jacobowitz for their help with the Hebrew.
Watch or read President Anisfeld’s remarks below.
Thank you so much for inviting me to join you today. First of all, I want to extend a big yashar koach and mazal tov to all of you. The achievement that we’re celebrating with you today is both impressive, and profoundly meaningful.
Impressive, of course, because of the great effort that you have invested in achieving this level of Hebrew literacy. In this sense, your achievement is exceptional, and a real mark of distinction. I have so much respect for what you have accomplished.
However, from my perspective, this achievement is most meaningful not because of the way it distinguishes you from others, but because of the way it connects you to others.
Hebrew fluency opens a gate for you to a deeper and fuller sense of belonging—to the Jewish people, to Jewish literature and culture, to the unfolding of Jewish tradition in every place and in every generation.
With your permission, I’d like to share a brief personal story from my childhood.
Hebrew was my mother’s native tongue, and she spoke it fluently until the age of five when she and her parents left Haifa and travelled to America by boat in 1938. Of course, as new immigrants in the 1940’s, my grandparents wanted nothing more than for their daughter to become fully Americanized. I imagine my mother learned English fairly quickly as a five-year old. I don’t know how long it took for her to completely forget Hebrew, but I know that by the time I was growing up, she felt it was irretrievable, locked somewhere in the recesses of her own memory. She made some attempts at Hebrew study when I was a child, hoping there was a key that would open the gates and allow her native language to come flooding back to her—but it never did.
I didn’t give it much thought at the time, but I suspect that my mother’s story had something to do with my own passion for the study of the Hebrew language as a child, and later as a teenager and young adult. I was one of the few children in North America in the 1960’s and early 1970’s who actually enjoyed Hebrew School. And a few years later, before my junior year of high school, I spent the summer studying at a camp called International Torah Corps in Littleton, New Hampshire. It was there that I fell in love with the Hebrew root system and a little book called “How the Hebrew Language Grew.”
That summer, shortly after returning from camp, I was in the bathroom humming the melody to an old Israeli folk song called “Shir Ha’emek”. Suddenly, my mother called to me from down the hall. “What is that song?” she asked with a note of urgent curiosity in her voice. “It’s an Israeli folk song we learned at camp.” There was a moment of quiet recognition, and then she said, “My mother used to sing that song to me as a lullaby when I was a little girl. I haven’t heard it since then.”
I can still feel the tug of tenderness that I felt in that moment—the sense of connection to my mother as a young girl, to the grandmother I never knew, and to the thread of Hebrew poetry and song that tied us together over vast distances of time and space.
***
You now have in your hands a key of profound value.
The Hebrew language is a precious key. It opens gates for you and invites you inside—inside the Jewish conversation that takes places both on the streets of Israel and around the tables of the Beit Midrash.
What do I mean by this?
In the streets of Israel. When you spend time in Israel—which I hope you will do as often as possible—your fluency in Hebrew will allow you to experience a deeper and wider connection not just with the history of the place, but with the daily, living reality of the place. And with the people who live—who are alive!—there.
Perhaps you are familiar with the poem by Yehuda Amichai called, “Tourists.” Amichai writes about tourists visiting the land of Israel.
“Visits of condolence is all we get from them,” the poem begins.
“They squat at the Holocaust Memorial,
They put on grave faces at the Wailing Wall
And they laugh behind heavy curtains
In their hotels.”
Amichai reminds us that to be a tourist is to stand and watch from outside, from a safe distance. At the end of the poem, he invites us to draw near, and to see a living man, who has bought fruit and vegetables for his family.
The Hebrew language allows you to draw near. To get to know. To feel a sense of belonging, not from a distance, not from outside, not as tourists. It offers you a sense of belonging from within.
I want to emphasize this not only in relation to the living reality of Israeli society, but to the living reality of the world of the Beit Midrash. The written Torah and the oral Torah. The conversation, the poetry, the song, the culture, the tradition of the Jewish people in every generation and in every place.
Hebrew language opens all of these gates for you and invites you inside. It gives you a place at the table wherever Torah is being studied and renewed—not as tourists looking in from the outside, but as insiders.
This is your home. And Hebrew language is a key given to you, not so that you can leave others outside, but so that you too can invite them in. So that you can welcome others, include others, as you yourselves have been invited in.
About fifteen years ago, I was in Israel teaching a group of Israeli and American teens on a fellowship program. One of the Israeli fellows was a young Ethiopian woman, and in the course of a conversation about a poem by Dan Pagis (a Holocaust survivor), we were talking about her connection, as an Ethiopian Jew, with the experience of European Jews.
I remember her sitting quietly for a moment, then looking at me and saying, “I sit within my people.” She was quoting a verse from the Bible, from the book of Kings II.
The word that stays with me after all these years is the simple word: “Within.”
I hope that this achievement that we are celebrating with you today continues to be an achievement of connection, of gates opening, of welcoming within. I hope it encourages you not to watch from the outside but to sit within.
Finally, I also want to wish a warm mazal tov and happy birthday to Arnee Winshall, with a heart full of gratitude and appreciation. Arnee, you continue to help thousands of children, including my own son and daughter, to enter into the world of the Hebrew language and to feel at home there.
Your 70th birthday reminds us of the 70 Faces of Torah and the richness of a Jewish community that includes the full range of voices and faces of the people that stood at Sinai and received Torah, each in their own way. Arnee, we are a richer, fuller, more enduring community because of you—because of your vital work, and because of your huge heart.
Thank you, thank you, and mazel tov.
!תודה רבה
קודם כל
אני רוצה לאחל לכם ישר כח ומזל טוב
.מכל הלב
ההשג שלכם – שאנו חוגגים אתכם היום
.הוא השג מרשים ומשמעותי ביותר
מרשים, כמובן, בגלל המאמץ הגדול שהשקעתם
.באוריינות עברית
מנקודת מבט זו
זהו השג יחודי וראוי לציון
.ואני ממש מכבדת אתכם ושמחה להגיד לכם כל הכבוד
אבל, מבחינתי, ההשג הזה עוד יותר משמעותי
לאו דוקא כסימן של יחוד
.אלא כסימן של חיבור וקישור
העברית השותפת
פותחת לכם שער
לשייכות
יותר עמוקה
יותר מלאה
לעם היהודי, לתרבות ולספרות היהודית, למסורת היהודית
בכל מקום
.ובכל דור
.תרשו לי לספר לכם סיפור קצר מילדותי
עברית היא שפת האם של אימי
בה דברה עד גיל חמש
כשהיא והוריה עזבו את חיפה והגיעו לארה”ב באוניה בשנת 1938
כמהגרים בשנות ה40
סבי וסַבַתי רצו מאוד
.שביתם תהיה אמריקאית אמיתית, אמריקאית לגמרי
אני מדמיינת
שאימי למדה אנגלית במהירות בגילה הצעיר
.איני יודעת כמה זמן לקח לה לשכוח לחלוטין את העברית
אבל אני יודעת שכשאני גדלתי היא הרגישה שהעברית שלה נעולה
במעמקי הזיכרון שלה
.במקום שאליו אין לה גישה
היא עשתה מספר נסיונות ללמוד עברית
בתקווה למצוא את המפתח שיפתח את השער
.ויאפשר לשפת האם שלה לשוב
.אבל זה מעולם לא קרה
בזמנו לא חשבתי על זה אבל כנראה שהסיפור של אימי
קשור לרצון העז שלי ללמוד עברית גם בילדותי וגן כשבגרתי
הייתי אחת הילדים היחידים שממש נהנו מבית הספר העברי בשנות ה60
כמה שנים מאוחר יותר כשהייתי בתיכון
ביליתי את הקיץ במחנה בשם פלוגת התורה הביין-לאומית
ושם ממש התאהבתי בשפה העברת, במיוחד במבנה השורשים של השפה
“.ובספר קטן בשם “כיצד צמחה השפה העברית
באותו קיץ
יום אחד, לאחר ששבתי הביתה
.זמזמתי שיר-עם ישראלי שלמדתי במחנה — את שיר העמק
“?לפתע אימי קראה לי מהסלון ושאלה: “מה השיר הזה
היה בקולה צליל של סקרנות וגם של דחיפות
“זה שיר-עם ישראלי שלמדנו במחנה קיץ”
עניתי לה
היה רגע של שקט
ואז אימי אמרה
אמא שלי נהגה לשיר לי את השיר הזה כשיר ערשֹ כשהייתי ילדה קטנה
“.מאז — לא שמעתי את השיר
אני עדיין זוכרת
עדיין מרגישה
את עדינותו של הרגע
הרגשת הקשר לאימי כילדה קטנה
לסבתי שמעולם לא הכרתי
ולשפה ולשירה העברית
שקושרות אותנו יחד
.למרות מרחק הזמן והמקום
***
.לכם יש עכשיו בידיכם מפתח רב ערך
השפה העברית היא מפתח
היא פותחת לכם שערים
ומזמינה אתכם פנימה
לתוך השיחה היהודית
גם ברחבי הארץ וגם סביב לשולחנות בית המדרש
?על מה אני מדברת
ברחבי הארץ — כשאתם מבלים זמן בישראל
שאני מקוה שתעשו כמה שאפשר
העברית השותפת
מאפשרת קשר הרבה יותר עמוק ורחב
לא רק עם ההסטוריה של המקום
אבל גם עם המציאות החיה של המקום
ואם האנשים החיים
אולי אתם מכירים את השיר של יהודה עמיחי שנקרא תיירים
עמיחי כותב על תיירים שמבקרים בארץ
“בקורי אבלים הם עורכים אצלינו”
השיר מתחיל
יושבים ביד ושם, מרצינים ליד הכותל המערבי”
“.וצוחקים מאחורי וילונות כבדים בחדרי מלון
עמיחי מזכיר לנו שלהיות תייר זה לעמוד ולהסתכל מבחוץ
ממרחק בטוח
בסוף השיר הוא מזמין אותנו להתקרב
.ולראות אדם חי, שקנה פרות וירקות לביתו
השפה העברית
מאפשרת לכם להתקרב
להכיר
להרגיש שייכות לא מרחוק
לא מבחוץ
לא כתיירים
.אלא שייכות מבפנים
ואני רוצה להדגיש את אותו הדבר
לא רק בקשר למציאות החיה של החברה הישראילית
אלא גם למציאות החיה של עולם בית המדרש
של התורה שבכתב ושבעל פה
של השיחה והשירה והתרבות והמסורת היהודית
בכל דור ובכל מקום
השפה העברית פותחת לכם שער
ומזמינה אתכם פנימה
ונותנת לכם מקום ליד השלחן
בכל מקום של למוד וחידוש תורה
לא כתיירים שמסתכלים מבחוץ
.אלא כבני בית
התחושה שזה המקום שלכם
אינה נתנת על מנת שתוכלו להשאיר אחרים בחוץ
אלא כדי לאפשר גם לכם להזמין אחרים פנימה
.כפי שהוזמנתם אתם
לפני כחמש עשרה שניה
הייתי בארץ עם קבוצת נוער אמריקאים וישראלים ביחד
אחת מהעמיתים הישראילים היתה בחורה אתיופית
ותוך כדי שיחה על שיר של דן פגיס, שהוא בעצמו נצול שואה
דברנו על הקשר שלה לחוויה של יהודי אירופה
:אני זוכרת אותה חושבת בשקט, מסתכלת עלי, ואז אומרת
“בתוך עמי אנוכי יושבת.”
מילים מהתנ”ך
.מספר מלכים ב
המלה שנשארה איתי אחרי כל השנים האלו
“זאת המילה הפשוטה: “בתוך
אני מקווה שההשג שאנו חוגגים אתכם היום
הוא ממשיך להיות השג של קישור וחיבור
השג של פתיחת שערים
השג של הזמנה פנימה
עדוד לא להתבונן מבחוץ
.אלא לשבת בתוך
***
.דבר אחרון
לארני ווינשל
אני גם רוצה להגיד לך מזל טוב
ויום הולדת שמח
בלב מלה תודה והכרת הטוב
את בעצמך ממשיכה לעזור לאלפי ילדים
כולל הבן והבת שלי
להכנס לעולם השפה העברית
ולהרגיש שם כמו בבית
יום ההולדת השבעים שלך
מזכיר לנו את שבעים הפנים של התורה
ואת עושר של הקהילה היהודית שמכילה את כל מגוון
הקולות והפרצופים
של העם שעמד בהר סיני
וקבל את התורה
כל אחד לפי כחו
ארני, אנחנו קהילה יותר עשירה
יותר מלאה
יותר מתמידה בזכותיך
בזכות העבודה החינוכית שלך
בזכות הלב הענק שלך
תודה ,תודה
.ומזל טוב
Rabbi Sharon Cohen Anisfeld is President of Hebrew College in Newton Centre, MA. Hebrew College is an innovative national institute for Jewish learning and leadership based in Newton, Massachusetts. We are dedicated to Jewish literacy, creativity, and community, and a world of dignity and compassion for all. Our students are future rabbis, cantors, and educators, and people at every stage of life who love to learn. Together, we are infusing Jewish life with substance, spirit, beauty, imagination, and a sense of purpose. Please join us and support our work with a tax-deductible gift.